הציור הזה נולד מתוך מחיקה. לא מתוך ייאוש, אלא מתוך אמת. אחרי מאבקים עם יצירה שלא דיברה אמת, כיסיתי אותה בשמיכה שחורה ונתתי לה לישון קצת. ומתוך הדממה הגיעו נשמות מוארות, כמו פנסים מושרשים באדמה. כל פנס זכרון, גלגול חיים. הם רקדו אצלי ביחד, כמו תמיד, עם גחליליות היער, מחפשות את דרכן בתוך האפלה. ואני, אני תמיד דואגת לפזר אבקת קסמים על שבילים מוזהבים אצלי בראש, לכל מי שיבוא לאותו מקום. אחריי.
