תיבת האוצר

פעם, מזמן, החזקתי את חיי בתוך קופסת קרטון, מספיק קטנה כדי לשמור בעליית גג,

מספיק גדולה כדי לשמור את כל הסודות שלי.

ואז היא נגנבה ממני, נלקחה ונזרקה לים. לא ברעש, אלא בדממה. דממה כזו ששוברת נפש.

תיבת האוצר שלי צללה למצולות ובתוכה 50 היומנים שלי נעולים במנעולים קטנים, מרשרשים כל הדרך לקרקעית המודע.

עשרות שנים חשבתי שהעבר שלי היה ואיננו. אבל הגוף זוכר. יודע אמת.

אז בניתי לי תיבה חדשה. לא מעץ, אלא מבשרי ועצמותיי. מנשימות עמוקות ומזרמי מים כחולים שזורמים בי.

אובדן עדיין חי בי, אבל גם הגנה.

סופסוף.

לקחו ממני את הדפים, אבל לא את הכתיבה. הגוף שלי הפך ליומן שלי. ילדיי, הם הסימנייה שלי. ותיבת האוצר שלי – היא גידלה זימים ולמדה לנשום מתחת למים.