שירת הלווייתנים

הם עולים מן המעמקים זנבותיהם בוקעים את פני השטח כמו מקהלה הנישאת על זרמים קדומים. הם הנשימה שמתחת לגלים, ההד במים האפלים, הם קריאת התעוררות ליקום כולו קולותיהם צוללים ועולים אל ומכחול האינסופי שם הגבול מיטשטש בין שמים למים הם שרים על סערות ומערבולות כדי להסיח מהעומק האמיתי שם אף אדם לא ביקר ולעתים גם הם עצמם במסע אין סופי של חיפוש אחר תיבת אוצר עלומה כזו שלפני עשורים כבר צללה וצללה וצללה הם שרים לירח והוא מכוון אותם עם שובל של אור אך תוך השקט שעוטף אותם, לחיים נסתרים ושם במעמקים, תיבת אוצר תיפתח וזכרונות איתה והם יצופו מעלה מעלה עד פני השטח שם יעלו כענני צמר גפן לקשט את השמים תפילה