מקלט

גדלתי בעולם אכזר מדי מכדי להכיל אותי,
אך מתחת לנשימתם מצאתי חסד.

הם שמרו עליי בעיניים שלא הפנו מבט,
ואני הצלחתי להציל אותם בידיים שיודעות ריפוי.

היינו מחסה זה לזו —
ילדה שדיברה בצחוק וברעש,
והיצורים שענו לה,
ולימדו אותה איך מרגיש אמון.

על השטיח של ילדותי
בנינו מקלט של פרווה, נשימה וזיכרון —
מקום שבו האהבה הייתה פשוטה,
ושם, סוף סוף הייתי בבית.