עלי כותרת

היא נפתחת, ועדיין בלתי ניתנת להשגה. רכה וחזקה, מעניקה חיים ומגינה עליהם. זו המהות שלה — שכבות של תקווה, של אדמה, של זיכרון אמהי קולקטיבי עתיק. חום השמור בחדרים שקטים, אינסטינקט קדום מן השפה, ידיעה שחיה בגוף הרבה לפני שהיא חיה במחשבה. היא סף, היא מחסה, היא המקום שבו החיים אוספים אומץ לפני שהם הופכים לנשימה. הצמחייה הירוקה היא העריסה הראשונה שלה — עמוקה, סבלנית, נצחית — ומה שחי בפנים עדיין אינו ידוע. עלה כותרת בתוך עלה כותרת, רוך המחזיק כוח, כוח הבוחר ברוך. היא אינה נחשפת. היא נזכרת.