דורינה

סבתא שלי הניקה שנים-עשר. כמו השבטים. היא הניקה את אמא שלי ועוד 11 לא שלה. של אמהות אחרות עם פחות מזל וחלב. בסירה קטנה, בדרך מהתקופה אל הארץ המובטחת, ב 1948 . היא זכתה לשלושה חימשים בחייה (הילדים של הנינים) ונפטרה לפני שנה וחצי בגיל 96 כשרוחה ומוחה עוד שלה וצלולה. . היא הושיטה את שדה ומתוך הדימום הקולקטיבי העניקה חלב וחיים. בדיוק כמונו עכשיו. בעולם שסוע בלהבות – עודנו מעבירות את תיבת משה שומרות ביחד על הצאצאים נשים גיבורות חולקות חלב אם בערבות הדדית מצילת חיים. בדיוק כמו שהיינו תמיד. כמו שתמיד מספרים עלינו בגולה. הערבות ההדדית שלנו היא לא סיסמא, היא החוט המקשר שזורם בינינו. וכמו פעם בסירה בחושך, אנחנו מעבירות את שביל החלב בקצב האור ובזה סגולתנו סבתא שלי העבירה את חוט השני שכולו חיים ואני, שוניק שלה, לא יכולתי שלא להעביר אותו הלאה. בדיוק עכשיו. 🙏🍷 לציור הזה קראתי ״דורינה״ על שם סבתא שלי. על שם גבורה נשית וערבות הדדית.